עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2235-08
14/08/2008
|
בפני השופט:
רות רונן
|
- נגד - |
התובע:
יורם ברון ו-87 אחרים עו"ד שרגא וויצמן
|
הנתבע:
1. 1.ראש עיריית תל אביב ומנהל רשת החינוך המקומית מר רון חולדאי 2. 2. מנהלת מינהל הלינוך בעיריית תל אביב הגב' דפנה לב 3. 3. מנהלת המחלקה לחינוך יסודי בעיריית תל אביב הגב' לאה זיידה 4. 4. ועד הורים בית ספר צהלה
עו"ד כרמון
|
פסק-דין |
1. העותרים הם תושבי שכונת המשתלה בתל אביב. חלק מהעותרים הם הורים לילדים הצפויים להתחיל בשנת הלימודים הבאה ללמוד בכיתה א'. העותרים טוענים כי המשיבים 1-3 (להלן: "
העירייה") הודיעו להם כי ילדיהם שובצו ללמוד בבית הספר אלחריזי, ולא בבית הספר צהלה.
בנוסף, ולמרות הבטחות העירייה, לא הוקם עדיין בית ספר יסודי בשכונת המשתלה.
טענות העותרים
2. העותרים טוענים כי ההחלטה להעביר את ילדי שכונת המשתלה ללמוד בבית הספר אלחריזי, היא החלטה בטלה בשל הפגמים שנפלו בה. העותרים עותרים גם כי יימצא פיתרון של קבע לבעיית בית הספר בשכונה.
העותרים טוענים כי שכונת המשתלה מרוחקת כ-2.5 ק"מ מבית הספר אלחריזי, בעוד שהיא נמצאת במרחק של כ-500 מ' מבית הספר צהלה. לטענתם, ההחלטה להעביר דווקא אותם מבית הספר צהלה, ולא להעביר ילדים אחרים המתגוררים בשכונות אחרות ה"מזינות" את בית ספר צהלה, היא החלטה מפלה.
3. עוד טענו העותרים כי ניתנה להם הבטחה שלטונית לפיה יוקם בית ספר בשכונת המגורים שלהם, והם מבקשים כי בית המשפט יורה לעירייה לתת לוח זמנים לביצוע הבטחה זו. לטענת העותרים, ישנו מגרש המיועד להקמת בית ספר, אולם קיימת כרגע בעיה של כבל מתח גבוה, המונעת הקמת בית הספר במגרש זה. העותרים חוששים כי הקמת בית הספר תתעכב, כאשר לטענתם התב"ע המאושרת עוד משנת 1993, קבעה את קיומו של בית ספר יסודי בשכונה.
העותרים טענו כי כאשר הם רכשו את בתיהם בשכונת המשתלה, הם הסתמכו על הבטחת העירייה, ושינו את מצבם לרעה בשלה.
4. עוד טוענים העותרים כי ככל שהדבר נוגע לשנת הלימודים הבאה, העירייה היתה יכולה לנקוט בפתרונות אחרים, פוגעניים פחות, לבעיה של רישום יתר לבית הספר צהלה. כך, נטען כי ניתן היה למשל להכשיר חדרי לימוד במתנ"ס שבשכונה, להכשיר חדרים נוספים במבנה הקיים של בית ספר צהלה, להשתמש במבנים יבילים בבית הספר הקיים, להעביר ילדים משכונות אחרות לבית הספר אלחריזי, או לערוך הגרלה בין ילדי כל השכונות שנרשמו לכיתה א' לבית הספר צהלה, כדי לקבוע מי מתוכם יעבור לבית הספר אלחריזי.
העותרים טוענים עוד כי החלטת העירייה ניתנה ללא הנמקה, וללא שניתנה להם זכות טיעון בטרם היא התקבלה - למרות שמדובר בהחלטה משמעותית, המשליכה ועתידה להשליך על ילדיהם לאורך שנים ארוכות.
טענות העירייה
5. העירייה השיבה לעתירה.
לטענתה, העתירה הוגשה בשיהוי - שכן ההחלטה בדבר קביעת אזור רישום משותף ניתנה עוד בשנת 2005. העותרים ידעו על הוויסות כאשר נמסרה להורים ההודעה על שיבוץ הילדים - בחודש יוני 2008.
6. העירייה טוענת כי החלטותיה ביחס לשיבוץ התלמידים לבית הספר צהלה ואלחריזי היו החלטות סבירות. לטענתה, היא זכאית מכוח החוק והתקנות להעביר תלמידים מבית ספר אחד למשנהו, אם לבית ספר מסוים נרשם מספר תלמידים העולה על זה שנקבע לאותו בית ספר.
יכולת הקליטה של בית הספר צהלה היא מוגבלת. רק לאחר שכל התלמידים נרשמו לבתי הספר השונים, ונדונו העררים שלהם, נודע לעירייה שלשנת הלימודים הבאה נרשמו לבית הספר צהלה מספר תלמידים העולה על יכולת הקליטה שלו. לכן הוחלט על שיבוץ ילדי שכונת המשתלה לבית הספר אלחריזי.
7. העירייה טענה עוד כי היו ניסיונות למציאת פתרונות חלופיים - אולם לא נמצא פיתרון חלופי סביר אחר. עוד נטען כי ההחלטה היתה לווסת את תלמידי שכונת המשתלה דווקא, משום שמדובר בשכונה שנבנתה אחרונה מבין השכונות המזינות את בית הספר צהלה, ומאחר שמספר התלמידים משכונה זו הוא קטן יחסית. עוד נטען כי ההנחה היתה שבעתיד ייבנה בית ספר בשכונה זו.
8. העירייה טענה כי היא לא נתנה הבטחה מינהלית לבניית בית ספר בשכונת המשתלה, ועל כל פנים היא צופה, לאור מספר הילדים שישנם היום בשכונה, כי ייבנה בה בית ספר תוך כ-3 שנים.
העירייה הפנתה להלכת אי ההתערבות, וטענה כי אל לו לבית המשפט לשים את שיקול דעתו במקום זה של הרשות.
העירייה אף טענה כי לחלק מהעותרים אין ילדים שעומדים להתחיל ללמוד בכיתה א' בשנת הלימודים הבאה, ולכן אין להם יריבות עם העירייה ואין להם עילת תביעה.
9. נציגת העירייה, הגב' לב, שהיתה בדיון בבית המשפט, התייחסה לאפשרות להקים כיתות לימוד במתנ"ס השכונתי. לגישתה, מדובר בסיכון בטיחותי ובטחוני, משום שצוות המתנ"ס איננו נמצא במתנ"ס בשעות הבוקר, ולכן, ומשום שבכיתה א' יש מורה אחת בכיתה - הרי אם מתרחשת תקלה, ישנו רק מבוגר אחד בשטח. עוד נטען כי העירייה איננה מקימה בית ספר שיש בו כיתה אחת בלבד, שרק לה ניתנים כל השירותים הנלווים. הגב' לב טענה כי לאור פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בענין
יהודית ארד (עת"מ (ת"א) 1544/03), לא ניתן לפתוח מעל 18 כיתות בבית הספר צהלה, ולכן נאלצה העירייה להעביר חלק מהילדים לבית ספר אחר.